אל תשליכני לעת זקנה

הרגולציה, חברי כנסת, התקשורת – כולם היום נזעקים בניסיון לפתור את נושא הסיעוד בעקבות בעיית הביטוחים הקולקטיבים הבעייתיים. ואולם, כל אלה מנסים לפתור את הנושא בשיטה של כיבוי שריפה ולא נותנים את דעתם למניעה ומציאת פתרון הולם וסופי לנושא מיוחד וכאוב זה.

כך לדוגמא, אם המדינה הייתה מכירה בהוצאה לסיעוד כהוצאה מוכרת עד לתקרה מסוימת לצורכי מס על ידי זיכוי או ניכוי, אין ספק שזה היה מהווה מאיץ לחיסכון למטרת סיעוד.

בעיית הסיעוד היינה בעיה ייחודית, וככזו אמור להיות לה פתרון ייחודי מהיבט הכספי. הרוב סומכים על כך שכספים שצברו בימי חייהם הפעילים, ישמשו לתמיכה בהם בעת מצוקה בגיל מבוגר. עם זאת, במקרים רבים, כספים שנצברים במשפחה (כספי הקשיש ברוב המקרים), הרי שברגע האמת לצערנו, עלולים להיות מופנים שלא לטובת הקשיש בכלל והקשיש הסיעודי בפרט ובניגוד לצרכיו. כבר ידענו מקרים בהם אפוטרופוסים או בני משפחה עלולים להיות מונעים משיקולים זרים שלא לטובת הקשיש, שאומרים לעצמם: מה זה יעזור לו? הרי ממילא הוא לא יודע מה קורה אתו ובסביבתו; ככה עושים כולם; עדיף להשתמש בכסף למטרה אחרת.

כדי למנוע מצבים כאלה מראש, צריך לייעד צבירת כספים למטרת כיסוי מצב סיעודי, כי רק כספים שנועדו למטרת סיעוד וישמשו לסיעוד בלבד ימנעו טעויות שעלולות להיות בשיקול הדעת של הקרובים ביותר וכמובן שזו זכותו ולטובתו של הקשיש.

לכן הפתרון הוא פוליסת סיעוד פרטית לכל החיים עם ערכי סילוק, פרמיה קבועה, גמלה קבועה – זו פוליסה הנכונה לרגע האמת.